החלטה בתיק בר"ע 6995-10-11

1.     לפני בקשה לרשות ערעור (להלן גם- הבקשה) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מיום 14.9.11 (השופטת הדס יהלום ונציג ציבור מר אודי חן; תיק דמ"ש 5167-09) בו נדחתה  תביעתו של המבקש על כל רכיביה, והתקבלה התביעה שכנגד.

2.     המבקש הועסק אצל המשיבה כעובד אחזקה מיום 15.8.2007 ועד ליום 9.11.2008.  המבקש תבע פדיון חופשה, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר, פיצויי הלנה, משכורת 13, וניכויים בגין רכב וטלפון. כמו כן נתבע החזר ניכוי חוב ממשכורת חודש נובמבר 2008.

3.     המשיבה הגישה כתב הגנה, בו טענה בין השאר, כי ניכוי החוב עבור השכרת רכב חלופי, שהושכר במקום הרכב ששימש את המבקש, והוחרם על ידי המשטרה נעשה כדין. כמו כן הגישה המשיבה תביעה שכנגד, שעילתה תשלום עבור דוחות חניה שבוצעו על ידי המבקש, ולא שולמו על ידו.

4.     בית הדין האזורי דחה את תביעת המבקש, על כל רכיביה. בית הדין קיבל את התביעה שכנגד, וקבע כי על המבקש לשלם למשיבה, סך של 2,150 ש"ח, בגין דוחות על עבירות חניה שביצע עם רכב המשיבה, והקנסות שהוטלו בעקבות אי תשלומם.

5.     בבקשת רשות הערעור, מעלה המבקש טענות אלו: הוא אינו נושא באחריות לנזקים שנגרמו בעקבות החרמת הרכב, היות והרכב אינו רשום על שמו; בית הדין האזורי שגה, כשדחה את התביעה לתשלום  גמול שעות נוספות; בית הדין האזורי שגה, כשדחה את שאר טענותיו של המבקש.

6.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור,  גם מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

7.     בית הדין האזורי ציין, כי התביעה שכנגד מתקבלת, לאור הודאתו  של המבקש כי נהג ברכב בעת שנרשמו הדו"חות. הנימוק אותו מעלה המבקש בבקשה, אינו מצדיק שינוי פסיקת בית הדין.

8.     טענתו של המבקש ביחס להיותו מועסק ב "משרת אמון אישית", אינה עולה בקנה אחד עם תביעתו לתשלום גמול שעות נוספות, ודי בכך לדחות את טענתו בעניין זה.

9.     מעבר לכך, המבקש אינו מעלה שום טענה המצדיקה התערבות בפסק הדין המנומק של בית הדין האזורי, המתייחס בצורה בהירה לכל טענות המבקש.

10.           סוף דבר - בקשת רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות. 

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ב (01 אפריל 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: